החלטה בתיק רצ"פ 50534-12-12

(במעמד צד אחד)

1.         לפני בקשת רשות ערעור במעמד צד אחד על החלטת בית משפט השלום בכפר סבא מיום 19.12.13 (כב' הרשם הבכיר צ. לרנר), אשר דחה את בקשת המבקשת להטלת עיקול על זכויות המשיב 3 במקרקעין.

2.         המבקשת הגישה לבית משפט קמא תביעה בסדר דין מקוצר נגד המשיבים על סך כ-418,000 ש"ח. בכתב התביעה נטען כי המשיבה 1 רכשה מהמבקשת שטחי פרסום, אך המחאות אשר נתנה למבקשת בגין הפרסומים שסופקו לה חוללו, ונותר חוב בסכום הנתבע. המשיבים 2-3 ערבו בחתימתם להתחייבויות המשיבה כלפי המבקשת.

בד בבד עם הגשת התביעה, הגישה המבקשת בקשה להטיל עיקולים על כספים המגיעים למשיבים וכן על זכויות המשיב 3 בנכס מקרקעין הרשום במינהל מקרקעי ישראל, להבטחת התביעה.

בהחלטה מיום 4.12.12 נעתר בית משפט קמא לבקשה בחלקה, ונתן צו עיקול זמני נגד המשיבה 1.

באשר לצו המבוקש נגד המשיב 3 קבע בית משפט קמא במספר החלטות כי על המבקשת לפרט ולהראות כי פנתה אל המשיבים 2-3 להסדרת החוב: החלטות מיום 2.12.12, 3.12.12, 4.12.12, החלטה נוספת מיום 4.12.12 וההחלטה נושא הבקשה שלפני בה נקבע: "בזיקה לסעיף 12(ב) לתצהיר התומך בבקשה זו, והקטע שצוטט בו מהפסיקה אודות אדישות נתבעים לחובות כנימוק להטלת עיקול, בולטת מאוד בהעדרותה התייחסות לפניות שנעשו, ככל שנעשו, למשיב 3 לתשלום החוב ותגובותיו לפניות אלה... כפי שהיא, נדחית בקשה זו גם בגלגולה השלישי".

לטענת המבקשת בבקשה שלפני, " לבטח נעשו פניות כאלה" למשיבים ובכל מקרה " אין נפקא מינה לתגובות כאלה או אחרות של מי מהמשיבים בעוד החוב למבקשת נותר ללא כיסוי". המבקשת מוסיפה וטוענת כי קיים חשש ברמת ודאות קרובה להברחת נכסים, וכי למעט הזכויות בנכס ע"ש המשיב 3 אותן מבוקש לעקל, לא ידוע לה על זכויות נוספות של המשיבים.

3.         דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי רוחב שיקול הדעת המוענק לערכאה הדנה בבקשה למתן סעד זמני עומד ביחס הפוך להיקף שיקול הדעת המצומצם המוענק לערכאת הערעור (ראו למשל בע"מ 6025/11 פלוני נ' פלונית ואח' (פורסם ב"נבו", מיום 11.1.2), ומכאן כי ערכאת הערעור תמעט, אם בכלל, להתערב בהחלטות בעניין סעדים זמניים שנתנה הערכאה הדיונית. במקרה שלפני לא מצאתי מקום לסטות מהלכה זו.

4.         אף לגופו של עניין לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה. בית משפט קמא לא דחה לגופה את הבקשה להטיל עיקול על זכויות המשיב 3 בנכס, אלא, לאחר שהמבקשת לא קיימה את החלטותיו הקודמות ולא צרפה פניות שנעשו מטעמה למשיבים 2-3 לכיסוי החוב, ואת תגובותיהם, הורה למבקשת לצרף אסמכתאות לפניות הנטענות, לצורך הכרעתו בשאלת ההכבדה, שהיא אחד השיקולים הנדרשים להכרעה בבקשות למתן סעד זמני. בכך לא מצאתי מקום להתערב.

כאמור, בית משפט קמא חזר על דרישתו בחמש החלטות נפרדות, והמבקשת לא נתנה כל הסבר למחדלה להשלים את בקשה למתן סעד זמני כפי שהורה בית משפט קמא. בפני המבקשת עדיין פתוחה הדרך להשלים את בקשתה כנדרש בבית משפט קמא.

לפיכך, הבקשה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"א טבת תשע"ג, 03 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: